סמוך לפני פסח אנחנו יוצאים לטראק שלנו שמתחיל בגלידה אריה עם כדור אחד בשני צבעים ונמשך בחוף של הרצליה. רוח חזקה של סתיו נושבת כאן באמצע האביב, ומביאה לים גלים וגולשים שחותכים את הים במסילותיהם וצובעים את השמיים.
לפני ליל הסדר נפגשנו ליד קברו של מיכה שהיו לו תפקידים מוגדרים במשפחה ועכשיו תפקידיו - מיותמים ואינם אלא זיכרון חם שאנחנו מעלים מעברנו בחיוך.
לקראת ליל הסדר חילקנו פירקי קריאה וסוגיות לביאור בהגדה, ובליל הסדר אורית הייתה איתנו בפעם הראשונה ונילי הרגישה טוב, וביחד עם רוחלה, דודי, און ותמר עידו והגר, ויעלי וטלי הגדנו ופרשנו לילדינו ועם ילדינו וקראנו ושרנו ויצרנו את ה"יחד" אשר הוא תנאי לסיפור יציאת מצריים והוא בעצם, העונג של הסדר.
בפסח הזה חזרנו אל עגנון ואל "תמול שלשום" שאורית מקריאה לנו במרפסת של שירה ויואב ובמרפסת שלנו או כסיפור השכבה במיטה, ואני מקריא לנו בסלון של גילה מול המפרץ. ותוך כדי ובין לבין קטעי חייו של יצחק קומר החלוץ, אנחנו משיבים אל החיים את התקופה ומספרים ביציאת מצריים השנייה ובעלייתם ארצה של סבא שמואל יבנאלי וסבא דוד בנדרסקי ובדברי ימיהם וימי התקופה.
סבא שמואל וחבר בבגדי פועלים ב - 1910
בחג, כמנהג המסורת, אכלנו עם כל המשפחה אצל ריבה ודוד. לכבוד החג הבאנו להם מתנה תמונה. הדפס גדול שמאוד מצא חן בעינינו ואשר מיסגרנו מחדש.
בפסח הזה כצפוי, התארחנו אצל גילה והלכנו לבקר במקדש הבהאים שהיה סגור לביקורים ופתוח לתצפית.
אורית וגילה במשקפי שמש ב - 2014
והיינו במוזיאון מאנה הסמוך והתווכחנו אם הדיוקן של..... מגלה חלפן כספים ערמומי [לפי פרשנותה של גילה], או מציג דווקא איש חזק ונחוש המיטיב לראות את העתיד מבעד להווה [לפי פרשנותו של הצייר]. לאורית הוא דווקא הזכיר את ביאליק...
ואהבנו את הדיוקן של חיים אתר שהקים את המוזיאון בעין חרוד, ומדיוקנו ניבט אדם תמים נטול אינטרסים וכוחניות ומבטו תוהה אם גם לאנשים כמוהו יש מקום. [לפי פרשנות עממית] וחייכנו כשמעבר לאותה פרשנות עממית ראינו בדיוקן את דמות הנבעך. [לפי פרשנות של אורית ]
אחר כך ישבנו שעתיים בקפה הכפיות לצד חלון המשקיף אל הנמל והמפרץ, שמספקים תמיד יופי ועניין חדש למרות שהם כאילו נחים להם, במיוחד בשעות הצהריים שבהם הכל עומד, כמו ציור במסגרתו.
אז אספנו את חיותה ונסענו לשער פלמר שדרכו נכנסו ארצה מאות אלפי יהודים כשהגיעו לנמל חיפה. ישבנו שם בפאב העוגן, שהזכיר לנו את הפאבים באירלנד בהם היינו עם גלאי וצוק ואורית גילור, וגילה הזמינה סנדביץ רוסטביף שנראה כמו הסנדביץ הכי טעים בעולם, ואנחנו קינאנו והסתפקנו בפלטה של גבינות שנראתה כמו עונש.
בערב היה עלינו להקדים אל המיטות כי למחרת חיכתה לנו השכמה בחמש ונסיעה ארוכה לרמה לטיול אליו נרשמנו מזמן. לפעמים תוכנית טובה מרחוק הופכת להרבה פחות ידידותית מקרוב, מה עוד שכל כך נעים לישון בבוקר והדרך לרמה ארוכה וצפוי היה שניקלע לחום שימיס את שארית ההנאה, אם בכלל.
החסרונות האלו מזכירים לנו שבעצם השינה הכי טובה מגיעה בבוקר, ואפשר לטייל על כתף הכרמל שמעבר לכתף שלנו ובכלל - עדיף לנו ואדי קטן שובב ומוצל על פני עומס החום וההליכה שצפויים לנו בצהריים ברמה. לפיכך אנחנו מציעים להפעיל את "תרגיל 17" הטוב, שאחראי אצלנו על שינויים בלתי צפויים בעלילה, ואפילו אין כבר צורך בהצבעה על השינוי כי ברור שהפתקים כולם יצביעו לכיוונו של ואדי לוטם, בו אנחנו מבלים למחרת ארבע שעות קסומות.
תאנה יפה אחת שאיכשהו הגיעה לואדי לוטם
נכנסים לואדי מאחרי גן האם, במרכזו ההומה של הכרמל ועוברים ליד גן החיות ומתנתקים מהציביליזציה והולכים בואדי מוצל וקריר, בלב סבך ירוק ומיד נדמה לנו שאנחנו במקום הכי נעים והכי נכון בארץ, מה עוד שבתרמיל שלנו ישנם הסנדוויצ'ים שהכינה חיותה ומיני פירות. וככה, ככל שהוואדי משתפל - מתרומם מצב הרוח ובלבנו מתנגנת אותה הדרך הארוכה והרבה מימי ילדות.
בהמשך עושים הפסקות אוכל ומנוחה ומשוחחים על המציאות והצללים שאנו מטילים עליה לפעמים ועל דברים אווריריים וחייכניים יותר, ואני קורא ל "טאטא" בקול גדול כמנהג החסידים בטבע, אבל לשם שינוי, לא בשל אותו הצער בחיים אלא בשל יופיים.
ואדי לוטם שלקח אותנו מן העיר, מחזיר אותנו בסיומו אל אותה העיר רק מלמטה, שם אנחנו תופסים מונית ובדרך כמעט פותחים עם הנהג עסק להשכרת כלבים לטיולים. מגיעים לבודהה-בורגר שבכרמל, וכולנו נהנים ממטבח צמחוני מקצועי ולפרידה אנחנו מקנחים בגלידריה סמוכה.
חזרה בבית
למחרת, עובר עלינו יום שישי שקט ולפנות ערב אנחנו עושים הליכה לפארק שלנו ברעננה שכל פעם נראה יפה יותר.
רימון בפריחתו
בשבת יש לי יומולדת. בבוקר באות אלינו עדי ואמה אשר הולכות עם אורית לבלות בפארק רעננה.
לקראת הצהריים חוזרות המתוקות, רק שעדי מתוקה ועייפה מאוד ואמה מתוקה וערה מאוד. לפיכך בעוד עדי נרדמת במיטה של אמה, קופצת אמה במיטה שלנו כמו על טרמפולינה. זה מזכיר לי את המיטות ב"תמול שלשום" ש"נהגו לשמוט את בעליהן" אבל האנרגיה והשמחה הילדותית שמניעה את אמה בקפיצותיה, מדבקת ואני נהנה איתה ביחד. אחר כך אורית ואמה צופות במיטה בסרט ילדים ואני מגיע ומבקש להצטרף וכשאני שואל אם יש מקום אמה מזדרזת ומשיבה: "לא !". לא ברור לנו אם מדובר בשעה של אמה וסבתא או שאמה אוהבת לפעמים להפתיע ב- "לא !" כדי להזכיר ששום דבר אינו מובטח מראש, או שהוא בדיוק אותו ה"לא !" ההוא -
כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את
מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
האם ה"לא" הוא "לא" - ובאמת
אולי הוא רק "אולי,
אך לא כעת",
או שה"לא" הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או", אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".
כשאורית קוראת את הקטע היא מספרת שגם כשהיא הגיעה לחדר השינה ושאלה את אמה אם יש מקום היא קיבלה בהתחלה את אותו ה "לא !" כך או כך, אמה מתרצה לנו ושלושתנו שרועים על המיטה וצופים ב"רינת ויויו" וכיף לנו מאוד.
לפנות ערב, כמידי לפנות ערב בשבת, אנחנו פורשים את המפה הירוקה אצל אבא אברהמלה ויושבים לערב של רמי ושירה, המופרע מידי פעם כשאברהמלה מתחיל לשרוק נעימה כלשהי ואנחנו מצטרפים אליו למקהלה שורקת. חוץ מזה, מזגו של האביב נעים לנו מאוד, ודלתות התריס הסמוכות לשולחננו פתוחות לרווחה כך שאנחנו מלווים את הערביים בהחשיכם ואת את הסתלקותה של השבת.
מאברהמלה אנחנו נוסעים למסעדה ביפו לארוחת ערב עם נילי יוני טלי ודור שזומנה לכבוד היומולדת שלי. כבר בתחילת המפגש אני מספר שיש לי הודעה משמחת וכשכולם קצת נדרכים אני מספר להם שגיליתי דרך להציל את האנושות. כמובן שמיד משתררת שמחה רבה וכולם רוצים לשמוע פרט או שניים על האפליקציה הזאת. אני מסביר שיש אצלנו בכדור הארץ בעיה של התפוצצות האוכלוסין ונדלן ומשאבים מוגבלים וגם ההתנהלות שלנו כאן מאז ומעולם היא לא מי יודע מה. כמענה לתחלואים האלו אני מציע לגרור את כוכב הלכת נגה הסמוך אלינו, שהוא כמו אח תאום שלנו מבחינות רבות, ולהרחיק אותו מעט מן השמש החורכת כך שינוע במעגלו בקרבתנו וייהנה ממזג אויר שוחר חיים. אחר כך אפשר להסיט אליו כמה סלעים של קרח כדי שיפשירו על פניו לימים ואגמים, כמו שקרה אצלנו פעם, ואז לא נותר לנו אלא להזריע את הארץ דשא עשב מזריע זרע, ועץ פרי עושה פרי למינהו, ולבחור בקפידה מעט שרץ נפש חיה למים ועוף מעופף על פני רקיע השמים וחיה ובהמה הרומשת על הארץ ולהעביר אותם בתיבות מעופפות אל גן העדן החדש בנגה, ולהתחיל הכל מהתחלה מבלי אכול שנית מעץ הדעת טוב ורע.
כולם מאוד מרוצים ונושמים בהקלה ורק יוני שהוא ספקן כרוני שואל איך קשורה האפליקציה לסיפור ואני מסביר שבאמצעותה נוכל להתחיל למכור חלקות בנוגה.
אחר כך שואלת אותי טלי מה השתנה לי בשנה הזאת, ולמרות הפשטות הטבעית של השאלה היא נעימה לי מאוד, אולי משום שנדמה לי שיש מסביב איזו נכונות שלא להסתפק בשאלה אלא להקשיב אפילו לתשובה. אני שב ומספר על ההתנסות המיוחדת שלי כעוזר הוראה של אורית ועל הציפייה לקראת השנה הבאה ואחר כך אני מספר על השתלמות שעשיתי השנה במדעי היהדות וטלי מקשה בקשר להבדל בין לימודי יהדות ללימודי מדעי היהדות אבל לפני שאני מספיק לארגן את התשובה מתפרץ יוני ושואל כיצד ניתן להסביר את המקרים בהם צדיק ורע לו ורשע שטוב לו. מכאן ואיילך מתפתחת לה שיחה תוססת, שדור מתבל אותה בתפישה שלו בדבר הקרמה הטובה שמחזירה אנרגיות חיוביות וגם מפנה את תשומת ליבנו לכך שהמקרים בהם צדיק ורע לו הם מעטים ומקבלים זרקור חזק הגורם לנו לחשוב שהם הרבה יותר נפוצים. ואני מתרווח לי בנחת עם אורית ורואה את הילדים ואת נילי שנראית נפלא משוחחים בעניין רב על הנושאים הנפלאים האלו.
בשלב מסוים אני חוזר אל השיחה ומספר במסגרת פרשת צדיק ורע לו, על איוב על השטן ואלוהים ועל רעי איוב ושוב יש הענות רבה והשיחה קולחת עוד זמן רב אחרי שהסתיימה הארוחה.
משם אנחנו עולים בשביל אל כיכר קדומים וטלי מחזיקה לנילי יד אחת ואני בשנייה ונראה שזו אחיזה של חום כי תנועתה של נילי קלה ומצב רוחה מצוין כאילו לא הייתה המחלה. בכיכר יושבים סביב שולחן ואוכלים גלידה איטלקית והכל נראה כמו סיום קסום ליומולדת.
ביום שני, בערב החג, אנחנו שוב אצל אברהמלה עם הקלפים והשירים והערביים, ואחר כך אצל נילי ויוני עם אורז ושעועית וקציצות דג נפלאות שאורית הכינה והביאה, וגם עם המכתב לטלי שמתקבל אצלנו:
"אנו מברכים אותך לרגל קבלת פרס דיקן ותעודת הצטיינות בגין הישגיך האקדמיים בשנת תשע"ג במחלקה לפסיכולוגיה וניהול.....הפרס והתעודה יוענקו לך בטקס הפקולטי שיערך...."
