שישי לפנות ערב.
נפגשים עם גילה בחוף דדו, משתרעים על הדשא סמוך למים ומתמסרים ליופי ולרעות.
כאן יש לנו הזדמנות יוצאת מגדר הרגיל בחיפה, לפסוע כמה צעדים בשטח מפולס שלא יורד לשום מקום ולא מטפס להר, ולהחזיר מעט חמצן ואולי אפילו קצת מגנזיום לשרירים.
אחרי שמסתיימת הדרשה, מובילה אותנו גילו, למוזיאון האמנות של חיפה בה מוצגת תערוכה נהדרת של אאוטסיידרים שהגיעו אל האומנות משוליה של החברה ומתוך האהבה והשיגעון.
אלמוני יצר את הבובות וסירק והלביש אותן בבגדים שתפר להן. סודו ועיזבונו התגלו בעליית הגג בה חי ומת.
נפגשים עם גילה בחוף דדו, משתרעים על הדשא סמוך למים ומתמסרים ליופי ולרעות.
יום של קיץ מפנה עצמו אל ערב של שקיעה וקרניים אחרונות עושות שלוליות זהב בקצף לרגלינו.
שעה ארוכה צועדים לצד הים ונפרדים מעוד שקיעה שאין שניה לה, ונדמה כי החופים שלנו הם כולם מלכודת של שלווה ויופי ואיכשהו, דווקא החוף שבו אתה פוסע, הוא כרגע, קצת יותר.
בבית, גילה מפנקת אותנו בארוחת סלטים ודגים ואחר כך, מתוך הרהור בעוד ארוחות כאלו, אני ממהר לשטוף כלים.
בבוקר עושים מסע רגלי בין כל המדרגות שמרצפות את חיפה, מהכרמל ומטה, ובדרך מבקרים בבית הראשון של הטכניון המשמש כיום כבניין המדעטק.
בהמשך אנחנו מצטלבים עם רח' שפינוזה, וכמו מדריך טיולים אני אוסף את הבנות ומספר להן את קיצור דברי שפינוזה שחשב שאלוהים אישי זו אידאה ילדותית, ואלוהים בעצם מצוי בכל וכל מה שנמצא - הוא מראיתו. על הדברים האלו שילם שפינוזה בנידוי וחרמות מצד יהודים ונוצרים, אבל אחרים ואיינשטיין בכללם, נמשכו אחר אותו בורא, אשר קיסמו ניבט מהיקום כולו.
לעומת אותם גדולי עולם, אני מהרהר לי בצנעה עם הבנות, כי אחרי ששפינוזה מבטל את יחסיו האישיים של האדם עם הבורא, ואת כל הסחר והתן וכך שנהוג בין האדם ואלוהיו משחר בריאתם, אולי ראוי היה לו לשפינוזה, לעשות פסיעה קטנה נוספת, ולהוציא כליל את אלוהים מתוך המשוואה.
שלושת התמונות האחרונות, בהשפעה תנכית, הן של יוצרים ישראלים
חזרנו אל ביתה של גילו וורדל'ה ויהודה הגיעו לארוחת צהריים. הם לא הפסיקו להתפעל מהדירה של גילו וממזג האוויר ומהאוכל ואולי גם קצת מחברתנו, כך שהתרווחה לנו פגישת רעים ממושכת ודביקה כמו שאנחנו אוהבים.
לפנות ערב ביקרנו את יואב שירה שני ומיקה. אורית שיחקה עם שני, אני קיבלתי מיואב קורס מזורז לצלם מתחיל ושירה קישטה את הגינה בצמחים ובפרחים והייתה איתנו. אחר כך עוד הספקנו לפגוש את ריבה שהגיעה לאסוף את שירה, ולפני פרידה אכלנו עם יואב את הפלאפל השכונתי והטעים שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה