יום שישי, 12 ביולי 2013

גילה

בעז, חברי מנוער, נפטר בשנת 2002, ובאזכרה אני אומר:

"גילה הפכה את הפרידה מבועז לראשיתה של מסורת.
היא מקבצת אותנו שנה אחר שנה למפגש מיוחד, שבוז'ו הוא המרכיב המרכזי שלו, אבל לא היחידי. היום אני רוצה להגיד כמה מילים דווקא לגילה, במיוחד אחרי שביומולדת  ה-60 שלה החמצתי את ההזדמנות.

גילו, אני אוהב את האנרגיה החיובית שממלאה אותך ומוליכה אותך בשבילי חייך המיוחדים כל כך.
אני רואה אותך, כעגלונית ישובה על חבילה של קש, ובידיך מתנפנף שוט עם זנבות צבעוניים וזוג סוסים מריצים את עגלתך מראש העין לחיפה לגליל ולנגב ולהודו וחזרה ועוד מעט ליפן או לנפאל. ובכל מקום את מעלה משהו חדש לעגלה ומורידה דברים שפג להם התוקף וחייך הם כמרקחה יצירתית של רעיונות ושל יוזמה ועשייה שמתהווה ללא הפסק.
ואת כל ההמולה הזו, את מייצרת כמעט בלי רעש. ללא צורך בקרדיטים וביחסי ציבור כי הדברים לא נעשים למען שום דבר, אלא לעצמם.
ובצד תנופתם של הדברים, יש בך שקט פנימי שגורם לך לעצור ולהשתהות אל מול היופי שאת יוצרת או פוגשת בדרכך, ומאפשר לך לחוש את מתק החיים לשאוף ממנו ולהתבסם.
אני אוהב את האמהות המסורה שלך, ואת הבת המסורה שהיית להורייך, ואת היחס שלך לחברות ולאנשים בכלל.
אני מלא התפעלות וקנאה לתעוזה לדמיון ולביצועיזם שגילית כשפירקת את הבית שלך והרכבת ממנו שניים, ונפרדת משניהם ומיד בנית לך מחדש בית אחר מקסים וחם שתמיד צופה אל המפרץ.
אני אוהב ומבין את האיש שמלווה אותך כל השנים האילו מרחוק ומקרוב מאוד והיחסים המופלאים שלכם מרגשים אותי.
אני אוהב את החיפוש המתמיד בו את מצויה. כי גם בעיני, החיים ראויים, לפחות למידה מסוימת של אי נחת וכמיהה.
וכל האהבה שלי, גילו, לכל אותם דברים, היא בעצם אהבה אליך.
יהי זכרו ברוך"  


.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה