יואב עובד במשרה מלאה ועוד איזה שליש משרה כאבא לשני ועוד קצת משרה כאיש של שירה שעכשיו בחודש השביעי היא כבר כבדה וחם לה, ועוד קצת משרה בבית שמאז שהם עברו אליו הוא חלק מהמשפחה וכמו כולם דורש את האהבה והטיפול שמגיעים לו. וכשמגיע יום שישי וסוף סוף אפשר להוריד את הדופק ולהירגע, יואב משכים בבוקר עם שני ומביא אותה לגן, כדי לתת לשירה בוקר אחד של שינה מתוקה ומשם ממשיך לעבודה השנייה בפרדייב ליום תזזיתי שנע במעגלים של המראות קפיצות צילומים ונחיתות עד קרני השמש האחרונות.
אורית מלווה את יואב במבטה ורואה שהוא עושה הכל במסירות ובאהבה, ונחה דעתה שזה הזמן והגיל לקצב חיים דחוס שכזה. אבל היא גם שומעת בקולו, עייפות גדולה והיא רוצה לעזור במשהו. חוץ מזה היא גם מתגעגעת כבר לשני. אנחנו מתלבטים מתי ליסוע ואיך אפשר לסייע לזוג הצעיר וגם לקבל על הדרך קצת שעות נכדה וכל זאת בלי להכביד מדי.
אחרי התייעצות עם שירה, יש לנו תכנית.
אנחנו יוצאים בשישי אחה"צ לחופי קרית ים וקריית חיים, ומשקיפים משם על הכרמל ועל העיר חיפה שלאט לאט מדליקה אורות מן החוף אל מעלה ההר, ומודדים את החופים ברגליים יחפות שמשחקות עם הגלים החמימים. חוזרים לאורך הטיילת ואחרי כשעתיים כשחיפה כבר כולה מוארת אנחנו מגיעים אל שירה ויואב.
שירה ויואב בסלון בסיומה של ארוחת הערב, מול דן שילון והמעגל המתחדש שמציג אחיות צעירות שהבוגרת עם תסמונת דאון והקטנה עם תסמונת של מלאך. בין לבין אנחנו מתקלחים ושוטפים את הים והחול, ומשתרעים לצידם על הספות, וכולנו יחד, חוץ מיואב שמשתדל להיות איתנו אבל ראשו כבד ועיניו נעצמות.
בבוקר אורית משכימה אל שני, ויש להן אחת את השנייה לכמה שעות של יחד עם מיקה ואנג'י שמשגיחות. אחר כך אני מצטרף, ואחרי יואב ושירה ובוקר השבת המשפחתי סובב סביב שני, שבלי דעת, מחכה לו כל השבוע. לקראת הצהריים מעבירים את השלווה מתוך הבית אל החצר, חוץ ממיקה שחוטפת לביבה מהיד של שני ומקבלת עונש של הרחקה אל תוך הבית לשלוש דקות.
בצהריים כולנו נוסעים לאכול אצל ריבה ודוד ונראה כאילו לקחנו את אותה שלווה משפחתית והעברנו אותה איתנו.
דוד מספר לי על הצוללת בה הוא שירת שנים רבות ועל אהבתו לחיים האלו. אני שואל אותו מה היה מיוחד בחיים בחשכת אותו צינור פלדה מתחת ערמות המים. "היחד והחברות" הוא משיב לי בגעגועים.
אחר כך אני חושב, שבעצם, שבט הסנפירים כולו, כאילו מנסה לחיות את חייו כמו בתוך צוללת - ביחד ובחברות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה