אורי ליפשיץ

נורית קידר עשתה סרט דקומנטרי ארוך על הצייר אורי ליפשיץ.

אורי חושני וייצרי וביקורתי וכועס ואוהב ומעל לכל עוצמתי וכשרוני והוא מזכיר שוגון יפני. מצד שני יש בשוגון הזה גם רכות והומור ובדרכים שונות הוא רומז שהוא אינו נביא מיוסר.

עם זאת, אני חושב שהסרט מפספס אותו כי הוא עוטף אותו במוסיקה רכה במקום לשים אותו בנופים מדבריים ולגרות אותו לשאוג. וככה, נפתח פער גדול, בין העבודות הבוטות והקודרות ובין הסרט שהוא מיזוג מרוכך של אורי ונורית קידר.

ואף על פי כן זה סרט מצויין כי אי אפשר לעשות מאורי ליפשיץ סרט רע. כי אורי עוצמתי כל כך שהוא תמיד יבקע החוצה, כמו מאותו ארגז מתים ממנו הוא מציץ בציוריו.

סופהדרך, ריקנות, קירות סוגרים ואופק נעלם.....והגוף כבד כל כך......
"היי ! זו בבואתך בתוך הכותל והזמן ?"....
"הרף !" 
עוד שעה על הכסא, עוד מבט אל זו הדרך...עוד מגע ועוד דמעה...
                               

                        
מוישקה מדבר עם בגין שמעליו.
לנו הוא מחכה בהמשך הדרך.