ביצי חופש

במשך שנה אנחנו מפלרטטים עם צמחונות. קוראים, מאזינים ביו טיוב, משוחחים עם חברים ומתחבטים וכבר הגענו למסקנות מגובשות: צמחונות הרבה יותר בריאה והרבה יותר הגונה !
עכשיו נשארה רק שאלה קטנה: האם אנחנו יכולים לחיות על פי הכרתנו ?

כשהשאלה הזו תלויה באויר אנחנו מתרגלים עוד קריאה והאזנה ועוד שיחות והתחבטות.
אחרי הכל, הרי אותה "בריאות" ו "הגינות" כרוכים אצלנו בצער רב של גמילה מאותם הטעמים המופלאים ובכלל מחיים של חופש וחזירות שאין יפים מהם.

הרי די לדמיין את צלי העוף אליו הורגלנו מבית אימא ואת אלף הגירסאות המאוחרות שלו שאין אחת שלא אהבנו: אם צלוי ואם אפוי או בתבשיל איטי סמיך ועסיסי של ירקות ואורז  בקוקיס ואם בשזיפים, אם על גריל ואם על האש. והרי על העוף הזה עצמו התחייבנו שבו היינו בוחרים, אם נדרשנו לבחור מהבשרים כולם, את האחד אשר ניקח איתנו לאי בודד.                                                                                                

                                                                          
או השניצל הזהוב העסיסי, עליו גדלנו, שפרורי הלחם המטוגנים שמצפים אותו מרשרשים בנגיסה וטעמו כשהוא יוצא מהמחבת ממזג את טעם ילדותך עם טעם ילדותם של ילדיך כמו שרשר שמחבר דורות וטעמים.
וההמבורגר העסיסי והצרוב היטב שהשומן נמס בו ומזין את הבשר בארומה שעושה בעצם את ההמבורגר למה שהוא.
והסטייק פילה אשר מונח כגוש מושחם יפה והקירות שלו צרובים מעט אבל תוכו ורדרד והוא כמעט נמס בפה, או צלעות הכבש ההן שהיינו משאירים בנווה ים לסוף הגריל, והן היו כמו הקינוח של הבשרים וטעמם נשמר עד אותן צלעות יפות שהנחנו על הגריל למחרת.
או אפילו צלע של בשר לבן, אותה הכרנו לראשונה אצל נלו בין תל אביב ליפו ואחר כך בסטקיית הטייסים ו"הפיל".
והקציצות הנפלאות של אימא ושל אורית עם ערבובי בשר למיניהם או אילו של הפרסי בשוק הזה והרומני בשוק ההוא או אצל רחמו על פתיליה.
ובעצם, תקצר היריעה מעצב.

לבסוף אנחנו מחליטים מן החלטת ביניים שמנסה לרכך את הטראומה ובעצם לשמור על כל העולמות. נהיה צמחונים בביתנו וטורפים בצאתנו. כמו ג'רי ואיילין מסיינפלד שמנסים לייצר קוד התנהגות חדש שיאפשר להם להיות גם חברים טובים וגם לעשות סקס בלי שזה יפגע בזה ובלי שההוא יפגע בהוא. רק שג'ורג' שומע על הרעיון ומתגלגל מצחוק כי יש דברים שאי אפשר לגביהם - "גם זה וגם זה" כי מטיבם הם "או זה או זה".

ובכל זאת, לראשונה בחיינו אנחנו עשרה ימים ללא בשר. לא בבית ולא בחוץ. ואורית כבר טורחת על התבשילים חסרי הטעם, ושנינו משננים את הסיפור על השינוי בבלוטות שיגמול אותנו מטעמם של אותם מעדני בשרים, ואנחנו מתנחמים בכך שאולי אנחנו כבר מעט יותר בריאים והגונים ובכלל.

 

                                                                                     

וברוח הנדיבות הזו, הינה היום לפנות בוקר, בדימדומי שינה, אני מהרהר לי בביצים ונראה  לי שאם כורתים ברית של שלום עם העופות, ההגינות מחייבת, להיגמל גם מהביצים. אבל באותה גישה ששומרת על כל העולמות אני מגיע לפשרה בדבר צריכת ביצי החופש, וכשנדמה לי שאפילו התרנגולות היו חותמות על זה, אני נרדם לי חף מחטא כמו תינוק בחיק הבוקר.

נ.ב.
הקישור הזה הזכיר לי גם את מעדן הנקניקיה עם החרדל.
http://www.youtube.com/watch?v=848Wx3Ta62A&feature=player_embedded