בבוקר שישי מודיעה נילי שהיא לא תוכל לנסוע איתי לבקר את טלי ודור. אורית עדיין ישנה אחרי שבוע קשה של עבודה ונסיעות, וחוץ מזה מסתמנת אצלה ראשיתה של מחלה עונתית. אבל כשהיא קמה היא מתנערת ומציעה שניסע וכבר ממלאה אותנו חגיגיות של טיול ושל מפגש. טלי ודור לא עונים. כנראה חזרו לישון אחרי ההודעה מנילי, ואנחנו חוסכים בזמן ויוצאים לדרך. הם לא עונים גם כשאנחנו מגיעים כבר לבאר שבע, ואנחנו נוסעים לשוק לראות במה מדובר. מסתבר שזה מין שוק שעיקרו הוא מקח וממכר אבל חסרים בו הצבעים והניחוחות ובעיקר השמחה שבעצם בגללם הולכים לשוק. אבל דבר אחד טוב יש בשוק הזה, ששם מבשרים לנו הילדים שהם קמו משנתם ומחכים לנו.
לוקחים את הירקות והפירות שאספנו מהשוק, וכשאנחנו מגיעים יש שמחת מפגש שאפילו לואי מצטרף אליה בקפיצות ויללות שמזכירות את מיקה, רק שאצלו אלו גינונים חדשים כלפינו, כאילו הוא מועיל סוף סוף לקבל אותנו למשפחה.
טלי גומרת לרחוץ כלים במטבח ומכינה סלט וכולנו מקשיבים לסיפורים של דור מהמילואים מהם חזר אתמול בלילה. הוא מביא מהיחידה שלו את הרוח הטובה של המחויבות והחברות ואני נהנה לשמוע ומאריך בשאלות. אחרי חצי שעה אני חושש שהציבור קצת מתעייף אבל אז מפתיעה אותי טלי ב: "תשאל תשאל..." ומסתבר שגם אורית נהנית ודור כהרגלו וחום ליבו תמיד נענה לכל קריאה ושאלה.
אחר כך דור שורף טיפה את החביתות שלנו, אבל בעצם זו רק צריבה קלה שמוסיפה טעם ויחד עם סלט נפלא וזיתים שגידלו ומסקו וכבשו בבית, וחלה טרייה שיצאה מהתנור כשהיא חמה וקריספית - הכל מושלם.
תוך כדי הארוחה, אנחנו משוחחים על "דור המסכים" שמחובר לאייפון, לאייפד ולמסך הטלוויזיה, ועל השיח המתקצר והמוחצן ומאזינים לגשר הירקון שמתנגן על פטיפון כמו פעם.
אחר כך משוחחים על חניכי "אחרי" שדור מדריך ועל התוכן והריקנות שבחיים, ואיכשהו ומגיעים לסוגיה הפילוסופית הישנה העוסקת באגואיזם.
אני מספר שמזה ארבעים שנים אני בטוח בכשל של הטיעון האגואיסטי, ורק לאחרונה מצאתי הסבר חדש.
כיוון שהעניין הזה של ארבעים שנה נופח בדברי הדרת כבוד וחשיבות כאותה "אאוריקה" של ארכימדס, אני חוזר על כך פעמיים ושלוש בצפייה שמשהו מהחגיגיות יחלחל ללבבות.
כשאני מרגיש שתכף כל הרושם יתפוגג אני מזדרז לתפוס את המומנטום בזנבו ומסביר מה מצאתי :
"טיפוסי האגואיסטים המובהקים" שהכרתי אני אומר, חיים על פי מה שטוב להם. ובאמת, השתכנעתי שהם חיים באושר רב ואין דרך לשכנע איש מהם שהוא יהיה מאושר יותר אם ישנה דרכיו. אבל, בני האדם הם יצורים חברתיים. ומעגלי ההשפעה של האדם על משפחתו וחבריו והקרובים תורמים לאושר שלהם או גורעים ממנו. וגם האגואיסט יודה שחשוב לו שמשפחתו וחבריו יהיו מאושרים. לפיכך, האגואיסט, אם הוא רציונאלי, חייב לפתח מידה של אלטרואיזם שממירה לא מעט מן האושר האישי שלו למען אושרם של הקרובים אליו. ומזה מתחייבת אכפתיות ומעורבות ששוללת את האגואיזם הצרוף.
כמובן שה "אאוריקה" שלי לא מרשימה אף אחד, חוץ אולי מלואי שמגרגר בהנאה. אני לא מתפלא על דור וטלי שיש להם עוד ארבעים שנה כדי לרדת לעומקם של הדברים, אבל כשאורית שלי מפנה לי גב אני מתחיל לחשוד שהזיתים או הגבינות היו מקולקלים והשפיעו על שיקול הדעת שלה.
בדרך הביתה שמי המערב נצבעים בגווני אדום ובמזרח יורד הערב באפור ואנחנו מתרפקים על המפגש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה