תבואו !

יום ששי בבוקר ואני מתקשר אל טלי. הם נשארים השבת בבאר שבע, ומייד היא מפצירה: "תבואו !"
וזה מין  "תבואו"  ספונטאני ובלתי מעובד שאין בו כלום חוץ מ "תבואו".
וזה מין  "תבואו"  רחב כזה, שמתפרש מכאן ועד סוף השבת.
וזה מין  "תבואו"  שנשמע כאילו על אף כל החברים וכל התוכניות הם פנויים ושמחים אלינו ובלבד שנבוא.

לכאורה ה "תבואו" הזה שייך לאיזה זמן ומקום כי הרי יש בו מסימני הזמן שהוא השבת הזו ומסימני המקום שהוא באר שבע. אבל למעשה הוא "תבואו"  בלי שום חומריות קונקרטית אלא הוא כעין מנגינה וצבע של כל המקומות והזמנים גם יחד.