נפגשנו עם רוני ואייל בקונדיטוריה וילהלם בהוד השרון.
מפה לשם התעוררה השאלה, מהו מודל ההורות הראוי. ככלות הכל, גיל ששים לא יכול להיחשב מוקדם מידי לברור השאלה הזו.
אמרו, שצריך להתחשב בצרכים הספציפיים של הילדים הספציפיים ואני הסכמתי כמובן, אבל אמרתי שבלי קשר לילדים ראוי שיהיה לנו מודל שיתווה את היחסים שהיינו רוצים שיהיו לנו עם ילדינו. ואת המודל הזה, נצטרך להתאים בכורח המציאות למה שאפשרי ומתאים בנסיבות הספציפיות.
אמרו, שבכל מקרה יהיו מחיצות וגדרות שיפרידו בין הדורות ובין מה ששואלים עליו ובין מה שמדברים עליו ובטח ובטח בין מה שמייעצים עליו ובין מה שלא.
הסכמתי שאילו פני הדברים במציאות, שבה מוטבעים כל חסרונותינו וחולשותינו, והסכמתי לכך שעלינו לנהוג בעדינות ובהתחשבות ולא להיכשל כמאמר הפילים והחרסינה.
אבל, הקשיתי, האם גם במודל האידאלי של ההורות, שלא מוטבעים בו חולשותינו, האם גם בו צריכים להתקיים, אותם מחיצות וגדרות ופער דורות ואיסורים.
אמרו, שזו דרכו של עולם שהורים הם הורים ויחסיהם עם ילדיהם מתוחמים להם שם, וחברים הם חברים והיחסים ביניהם מתוחמים בתחומים אחרים, וכן הלאה ולא רק שכך הם פני הדברים אלא גם ראוי הוא שכך יהיו פני הדברים.
אמרתי שהייתי רוצה, הכי הייתי רוצה, לפגוש את ילדי במפגש של אדם באדם. בלא גדרות וחציצה ובלא סמכות ואיסור ואולי אפילו בלא עבר ועתיד, אלא נקי מכל נקי כאדם באדם.
ועוד אמרתי שהתגלות האדם אינה יכולה להתקיים אלא במפגש אדם באדם, שממילא מקלף קליפות חיצוניות ויורד לשכבות עמוקות. ובלי התגלות שכזו, נותר האדם זר במסתור קליפותיו, רחוק ובלתי מושג, ונוגע בנגיעה רפה בלבד.
והייתה לי אי נוחות מסוימת הכרוכה בחזיון כל כך רחוק ומופשט שמשקיף על כולנו מן המרומים ואולי מפשיט אותנו ומצמצם אותנו ועולב בנו.
והתנחמתי שזו דרכו של אידאל וזו דרכנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה