סרטים וקולנוע

סרט מעולה הוא חג קטן.

הוא נגמר ומשאיר שובל של חוויות ומחשבות ורצון לעוד.

אבל אין עוד כי הוא נגמר. ובכל זאת אנחנו יודעים שיהיה איזה "עוד" שהוא, כי יום אחד, כאשר המראות והחוויות ידהו, אנחנו נרענן אותם בצפייה חוזרת.

מאחר והבלוג שלנו מתמקד בפן החגיגי של החיים, נראה לנו טבעי  לשלב בו את הסיפורים  מהקולנוע.

כמו לגבי כל נושא אחר בבלוג, אין לנו כוונה לקבוע סדר או כללים אלא להניח את הדברים על משטח הבלוג כפי שייצאו מן השפופרת מעת לעת.

תריסר הסרטים האהובים עלינו בכל הזמנים:

1. זמנים מודרניים - של צ'ארלי צפלין
2. צלילי המוזיקה - מחזמר עם ג'ולי אנדרוז שכיכבה גם במרי פופינס,
3. הטוב הרע והמכוער - מערבון
4. פאטון - מלחמה
5. התפוז המכני - תערובת מקסימה של אלימות מוזיקה ואסתטיקה מאת סטנלי קובריק. 
6. האחים בלוז - קומדיה מוזיקלית שאף פעם לא גומרים לראות.
7. הנסיכה הקסומה - אגדה של סרט שעשה ראש כרוב [רוב ריינר]
8. מציצים - אריק ואורי זוהר נוגעים באווירת שנות הששים והשבעים ובשנות ההתבגרות שלנו. 
9. גבעת חלפון - הגשש החיוור בקומדיה מטורפת ונפלאה.
10. פורסט גאמפ - קיצור תולדות אמריקה המודרנית דרך סיפור אישי מרתק.
11. לחזור - כל האיכויות של אלמדובר בסרט אחד.
12. הגשרים של מדיסון - מחווה למריל סטריפ וקלינט איסטווד.
13. וודי אלן על מפעל חיים והמון שעות של עונג שהעניק לנו.

בצהרי היום                            10.5.2013

גארי קופר באחד המערבונים הקלאסיים.

ברקע השיר -  Do not forsake me o my darling, שעון מבשר רעות ומסילת רכבת ריקה.

כל דקה חולפת מקרבת אל העיירה את הפושע ואת הרבקרב בין החבורה שלו לבין המרשל.  עד שהרכבת מגיעה עוזבים את המרשל גם השופט נציג החוק שאורז את הדגל האריקאי ואת מאזני הצדק ונמלט מהעיירה וגם חבריו של המרשל. בנסיבות אילו גם יתר אזרחי העיר מפנים לו עורף, מי בנקיפות מצפון ומי בשמחה לאייד, כך שהמרשל נשאר לבד מול  הפושעים.

ונראה, שלמרות שיר הנושא המבקש מאהובתו לא לנטוש אותו, אפילו אשתו הקוויקרית, שדתה אוסרת עליה אלימות, עוזבת אותו לגורלו.

כלב אדום

אגדה אוסטרלית המתרחשת בעיירת כורים מדברית ושכוחת אל אליה מתקבצים טיפוסים מיוחדים. גיבור האגדה - כלב אדום, שלדברי המפיק שואב השראה מ "עזית הכלבה הצנחנית" ובאמצעותו מסופר סיפור קטן ומלא רגש על נאמנות, אהבה, שמחה, חופש ופשטות.

טיטאניק       17.5.2013

הסרט נעשה בשנת 1997 ובמשך 16 השנים שחלפו לא ראינו אותו.

ביום ששי בצהריים אני מדליק טלוויזיה כדי לראות אם יש איזה סרט טוב ששווה להקליט, ואני נופל על סצנה יפה מתוך "טיטאניק" כשדיקפריו מצייר את קייט ווינסלט. אני מקליט את הסרט ומהרהר כיצד קרה שעד היום לא ראיתיו. אני קורא לאורית שטורחת במטבח על התפריט הצמחוני החדש שלנו, והיא ניגשת ומספרת  שהיא גם לא ראתה את הסרט, אבל אתמול נתקלה בשיטוטיה, בסצנה יפה כשליאונרדו לבוש בהידור כג'נטלמן מקבל את פני קייט המקסימה, אשר יורדת לקראתו ממעלה המדרגות, וחשבה לעצמה שכדאי לתת לסרט צ'אנס.

מתברר שאיכשהו הסרט הזה נקלט אצלנו בתודעה כשמאלץ הוליוודי של דרמת אסונות וכיבה אצלנו את הסקרנות. אבל כעת, ועוד אחרי שמתברר לנו שהסרט זכה באחד עשר אוסקרים, מתעורר בנו עניין לראות במה המדובר.
שעה וחצי אנחנו מרותקים לעלילת המתח הרומנטית ולמעשה השיחזור המרהיב. ואם הדברים מחוזקים מעט בשמאלץ, זה רק תורם עוד להנאתנו, כי ככלות הכל, כששמאלץ ארוז יפה כל כך, כמעט שאין דבר קסום ממנו.

כדרכנו בעניינים האלה, אנחנו לא זוללים את כל הסרט במכה אחת אלא לוקחים הפסקה להטמיע ולהאריך את הנאתנו.

זהו ערב יום ששי ואנחנו עורכים את הסעודה הצמחונית הראשונה שלנו עם המבורגר מעדשים שחורות וכרובית וסלט סגול שעיקרו מסלק ותפוח עץ ופתיתים עם בצל, ולהפתעתי אני מוצא את שהדברים המשונים והתפלים הללו טעימים מאוד אפילו שאין בהם כדי להשכיח טעמו של צלי.

      

בלילה,  ליאונרדו ווינסלוט מחכים לנו במיטה, ולוקחים אותנו אל הסיום הטראגי של הטיטאניק היורדת למצולת לצלילי המוסיקה המנוגנת על סיפונה וסיפורי הגבורה והפחדנות והאובדן הנרקמים בטרם השקיעה ובתוך המים הקפואים.

פורסט גאמפ

סרט מצויין זה סרט שבחלוף הזמן תרצה לראות שנית ולפעמים אף יותר. 

כבר עברו עשרים שנה ועדיין הסרט מוצג בטלוויזיה לעיתים קרובות. ונדמה שכל פעם שאני תופס אותו תוך כדי זיפזופ, הוא תופס אותי, ולא חשוב באיזה סצנה אנחנו נפגשים. 

מה יש בו ? הכל. כל מה שהופך סיפור מצויין לקולנוע מקסים.
לפעמים אנחנו משתעשעים עם השאלה: "מי הם 50 הסרטים הגדולים של כל הזמנים?" אצלנו יש לפורסט גאמפ מקום כבוד גם בעשיריה הראשונה.
  

                                                                                    

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=JdsMqRaz2WY

מרכבות האש

הסצנה המושלמת של הפתיחה שמורכבת מהריצה במים לצלילי היצירה של ואנגליס מבטיחה שמכאן ואילך הסרט רק יוכל להידרדר. אבל זה לא קורה.

שיחזור נפלא של ההדר בשנות העשרים של המאה העשרים, ושל הרוח הבטוחה והגאה של האימפריה הבריטית בשלהי גדולתה, מבעד לצילום נפלא ועלילה של גיבורי תקופה מרתקים. 

יצירת מופת קולנועית. 

מילים ולחן

יו גרנט מזכיר קרטיב קרח. אי אפשר להשוות אותו לכל המגנומים והטילונים ובטח לא לגלידה איטלקית. אבל בקיץ, כשהאוויר דחוס וחם הוא מצנן ומרטיב את השפתיים בטעם לימון או אננס ומזכיר את הילדות. ויו גרנט שהוא חתיך וקצבי וחמוד וקליל ומצפצף על החיים, מוצא חן בעינינו עם דרו ברימור המתוקה שמלווה אותו במילים ולחן או עם כל חמודה אחרת שתמיד מלווה אותו. 

ובמילים ולחן יו גרנט גם שר ורוקד והכל כל כך מתקתק ונעים ושטחי, עד שלא דרוש לנו שום מגנום או אפילו גלידה איטלקית.

מעבר ליקום

ילדי הפרחים של שיער חוזרים אחרי שלושים שנה, עם אותה השאיפה לשלום שוויון חופש ואהבה, כשאומנות הפופ ושירי הביטלס מלווים את העלילה, ובה בעת מהווים חלק ממנה. 

לא הייתה לי סבלנות לחכות לפעם השנייה שאראה את הסרט. לכן שיחקתי עם ההקלטה קדימה ואחורה תוך כדי צפייה, כך שכבר בפעם הראשונה ראיתי את הסרט בפעם השנייה.

מקסים מקסים.

לחזור - אלמדובר

דמויות נפלאות של אמהות ובנות, צילום פיוטי, מוסיקה עדינה, דיאלוגים מדויקים ושיר נושא מזיל דמעות ארוזים בסיפורים שנעים בין פנטזיה לממשות ונשזרים למסכת מלוכדת ומרתקת. מושלם. שייך לעשיריה הראשונה.